היסטוריית הפיתוח של אורות הדשא

בשנת 1879, אדיסון מארצות הברית האריך בהצלחה את חיי נורות ליבון ליותר מ -40 שעות. בשנת 1910, אולם קולי בארצות הברית השתמש בסיבים טונגסטן כחיתים והמציא את נורת חוט הטונגסטן.

בשנת 1913, לנמיר בארצות הברית מילא את נורת הזכוכית בגז כדי למנוע מהסיבים להתאדות, והמציא את נורת הטונגסטן המלאה בגז. בשנת 1925 המציא פושימי טכיבנה היפני נורה חלבית על הקיר הפנימי.

בשנת 1932 המציא ג'וניצ'י מיורה מיפן את נורת הטונגסטן הכפולה

מאז, בני האדם מעולם לא הפסיקו לרדוף אחר אור. עד מהרה גילו אנשים שבני אדם לא רק זקוקים לתאורה בתוך הבית כדי לספק את חיי היומיום שלהם, אלא כאשר הלילה יורד בחוץ, הם גם זקוקים לתאורה כדי להאריך את זמן הפעילות בחוץ, סתם ככה. נולדתי ונולדתי. עם הציוויליזציה וההתקדמות של האנושות, בשנות השבעים, אנשים גילו כי ההתקנה המותקנת על הקיר של מנורות רחוב לא רק תפסה מקום ומשאבים, אלא מנורת הדשא התלויה מעל הראש לא רק גרמה לאנשים להרגיש מדוכאים, אלא גם היו להם סיכוני בטיחות, ולא יכלו לעמוד בחלל הספציפי. דרישות ההתקנה והתאורה של מנורת הדשא נולדו.

אורות הדשא התפתחו לשנות התשעים והיו בשימוש נרחב בנתיבים איטיים עירוניים, נתיבים צרים, קהילות מגורים, אטרקציות תיירותיות, פארקים, כיכרות, גנים פרטיים, מסדרונות חצר, מדשאות ומקומות ציבוריים אחרים בצד אחד או שני ספרים לתאורת כבישים. שפר את הבטיחות של אנשים הנוסעים בלילה כדי להגדיל את הזמן שאנשים מבלים בחוץ ולשפר את בטיחות החיים והרכוש., זה יכול גם לשנות את מצב הרוח של אנשים, לשפר את מצב הרוח של אנשים, והוא יכול לשנות את התפיסות של אנשים וליצור לילה כמו פלטה של אור וחושך. אורות דשא במהלך היום יכולים לייפות את הנוף העירוני, בלילה, אורות דשא יכולים לא רק לספק תאורה נחוצה ונוחות חיים, להגביר את תחושת הביטחון של התושבים, אלא גם להדגיש את רגעי השיא של העיר ולפרש את הסגנון הבהיר, כך שהיא ממשיכה להתפתח לרשת תעשייתית בוגרת.